האתגר היה ליצור עבורם, בתוך שטח קטן משמעותית, את תחושת המרחב ואיכות החיים שאליה היו רגילים. ובעיקר, להכניס הביתה שני דברים שהיו חסרים בו לחלוטין: אור טבעי וקשר לצמחייה שבחוץ.

 

הדירה, בבניין משנות ה-50, לא שופצה מעולם. היא הייתה חשוכה ומחולקת למסדרון ארוך, מטבח קטן וסגור, חדרי רחצה צפופים ומרפסת שירות סגורה.

התכנון החדש התחיל כמעט מאפס. 

 

פתחנו את המסדרונות והקירות הפנימיים, הפכנו את מרכז הבית לחלל אחד של מטבח וסלון, ואת מרפסת השירות למרפסת עם יציאה לחצר.

אחד המהלכים המשמעותיים היה טיפול בקורה במרפסת, שירדה כ-110 ס”מ מהתקרה וחסמה את כניסת האור. בעזרת תכנון הנדסי הצלחנו לצמצם אותה לכ-20 ס”מ בלבד, לחבר בין הפנים לחוץ ולהכניס את האור הטבעי למרכז הבית.

בדירה היה חלון צדדי ברוחב של כמטר, שהסתיר מאחוריו הפתעה: פתח מקורי ברוחב של כמעט שלושה מטרים. פתחנו אותו במלואו, וכך אפשרנו להרבה יותר אור להיכנס אל הדירה.

 

במקום קירות, הנגרות הפכה לחלק מהאדריכלות של הבית. ארון גדול מפריד בין הסלון לחדר השינה, ובתוכו מסתתרת הדלת לחדר. תכנון הנגרות אפשר לנו גם לייצר כמות גדולה של אחסון, עד לרמת מגירות בתוך הצוקלים במטבח.

בקצה השני של הבית תוכנן סטודיו וחדר עבודה, המשמש גם כחדר אורחים כשהילדים מגיעים, ולכל אחד משני החדרים חדר רחצה משלו.

מבחינתי, זה היה הלב של הפרויקט:

ליצור תחושת מרחב בלי להוסיף אפילו מטר אחד לדירה.