התפיסה כי אדם נהנה או תופס אדריכלות כאשר הוא מרגיש קשר השוואתי בינו לבין המבנה מוזכרת במבנים רבים המהלך ההיסטוריה. בתקופה הקלאסית (התקופה המתייחסת לאיזור יוון בין המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס) ניתן להבחין במספר דוגמאות מובהקות של השוואה בין מבנה לאדם. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא כנראה מקדש ארכתאון שניצב על האקרופוליס של אתונה. חלק מעמודי המבנה מעוצבים דמויות נשים אשר נושאות על ראשן את גג המבנה. לדוגמא זו היבטים רבים; היסטוריים, דתיים ותרבותיים. פרשנות אחת מציגה באופן מובהק את הרעיון הקונסטרוקטיבי של מבנה כמשל לאדם. פרשנות נוספת היא אותה תחושה של אסתטיקה שאדם מצליח לחוות תוך כדי שהוא מבין וסומך על המבנה הניצב מולו. במילים אחרות, כאשר האדם מרגיש יציב על רגליו כך גם המבנה נראה יציב על דמות אדם, מכאן שנוצרת אצל הצופה במבנה הבנה בסיסית ״כיצד המבנה עומד״ ולכן הוא ״נהנה״ מהתוצר שעומד לפניו. גם הרומאים הציבו עמודי דמוי דמות אדם, כנהוג אצלם, התוצאה מקושטת יותר. מסובך? זה מסתבך אפילו יותר.. ישנו דבר אחד בעולם הזה בו אנו בטוחים, הוא הגוף שלנו עצמנו. אנו יודעים כמה נזדקק כדי להגיע למדף הגבוה במטבח, או כמה זמן פחות או יותר יקח לנו להגיע למכולת ובחזרה. אנו חיים עם הגוף שלנו מהרגע בו אנו נולדים ולכן מודעים לפרופורציות שלו. אנחנו יודעים להשליך מידות אורך בהשוואה לגוף שלנו (מי פחות מי יותר), ולבטח יודעים להגיד מה גדול מאיתנו ומה קטן לעומתנו. אגב, אין זה אומר שאנו יודעים לרשום פרופורציות כאלה, אך יש לנו יכולות לתרגל זאת ולהגיע לרמה די טובה גם אם אנחנו לא רשמים מחוננים. המקדש של ארכתאוס יכול אם כך, להיות ברור לנו כבני אדם בצורה מובהקת כאילו היה חלק מגופנו, אנחנו יכולים להשליך את הפרופורציות האנושיות של העמודים שלו לגבי שאר מרכיביו. ההתעסקות האנושית של היוונים בתוך מערכת האלמנטים האדריכליים היא מרתקת. האדריכלות היוונית מתחלקת לעיתים למגדר, צורה נשית וצורה גברית, בעיקר בעמודים, אשר אלה בעצם מהווים את מרכז התכנון האדריכלי של יוון הקלאסית.

העמודים מורים את כיוון ההליכה והכניסה למבנה, את ההפרדה בין השוק לכיכר הריקה ואת המקצב העירוני. החשיבות שניתנה לאלמנט הקונסטרוקטיבי נעוצה בסיבות שונות, החל מאיוורור מבנים וחללים תחת מזג האוויר הים תיכוני ועד שליטה וקצב בערים החדשות (הפוליס). כדי לרדת לעומקן של תפיסות אלו אשר מפגישות תחושות ורגשות עם מבנים פיזיים וחומרים טבעיים, יש להתנתק לרגע מהתפיסות המודרניות המפרידות בין הפיזי למטה-פיזי ולהתחיל להתבונן על אדריכלות ואומנות כייצוג של שני אלה יחד. המבנה אינו רק משרת את המטרה אליה נבנה, אלא גם משרת רעיונות ופילוסופיה שלמה של מי שבנה אותו. בשנת 1953, במהלך שהותו ביוון, צילם הצלם הצרפתי הנודע, אנרי קרטייה ברסון, (1908-2004 Henri Cartier Bresson) צילום המתעד רגע קצר של שתי נשים יווניות בריאות ולובשות שחור נעות בהליכתן תחת מבנה עתיק. גגו של המבנה מוחזק על ידי שני עמודים דמויי נשים. הצילום על פי ברסון נעוץ ביכולת להקפיא את הרגע שלא יחזור על עצמו ובכך שינה את פני הצילום האמנותי עד ימינו. הנשים החיות, נעות בכבדות ובכל זאת הולכות. העמודים דמויי הנשים אומנם סטטיים, כפי שעמודים אמורים להיות, אך ללא ספק נראים קלילים ודינמיים יותר מאשר שתי הנשים החיות. ההשוואה כאן מתבקשת, בין החי לבין הדומם, ניתן היה לייצר זאת רק על ידי יכולתו של הצלם לתפוס בדיוק את אותו הרגע בו הן עוברות בצורה מקבילה תחת עמודי הבניין. כדי להרגיש לא בטוחים במבנה הנראה לנו לא יציב, לא צריך להיות אדריכלים. לעיתים אנו ממש יכולים לחוש את האימה שבחלל גדול שאין בו עמודים כלל או שרצפתו נראית לנו דקה מדי. גם מבנים שעברו כל מבחן הנדסי עלולים לאבד אצלנו כל חיבה בגלל שאנו מרגישים תחושה פנימית של חוסר ביטחון או יציבות. מבנים כבדים מדי עלולים גם הם לייצר אצלנו תחושות שליליות למרות שברור לנו כי המבנה יציב כמו הר. כנראה שהאסתטיקה נמצאת איפשהו בין לבין, במקום בו אנו יכולים להרגיש בטוחים אך עדיין לחוות סוג עדין של הרמוניה, אשר נוצר מתחושה של פגיעות. לא נעים להודות אך מסתבר שאנחנו די דומים לבניינים.

                אנרי קרטייה ברסון, אתונה 1953 מקדש ארכתאון – אקרופוליס אתונה מאת: רענן שטרן