סרטים רבים וטובים מצליחים בדרכים מתוחכמות, מטאפוריות או בדימויים בעלי רבדים ופרשנות עמוקה, להעביר את רעיון הסרט והעלילה במבוא (intro). אחד מגדולי הקולנוענים של המאה ה-20 היה הבמאי האמריקאי סטנלי קובריק. דיוקו כבמאי בא לידי ביטוי בעיצוב המוקפד, המובהק והאסטתי לכל סצנה ולכל אובייקט או דמות שמופיעה על גבי המסך. שיטתו להעביר בדרך מתוחכמת את רעיון הסרט כבר במבוא, חוזרת במספר סרטים מפורסמים שיצר: הדוגמא המעניינת ביותר היא המבוא הקצר של סרטו השערורייתי "תפוז מכני" (1971 ע"פ ספרו של אנטוני בריג'ס). יצירת המופת מציגה עלילה בה נוצר תעתוע בכל התפיסה שלנו כבני אדם; מה הוא מוסרי, מי הוא הריבון והאם מטבענו יש בנו רצונות חייתים או שניתן להימנע מדחפים נסתרים ואף אלימים. האתגר של קובריק היה יצירת הטשטוש והחשיבה מחדש. זאת עשה בזכות יצירת תחושת חיבה שלנו, כצופים, לאחת הדמויות האלימות שנראו אי פעם על מסך הקולנוע – אלכס.

השימוש בצבע הכחול כצבע אשר מרגיע את גלי החשמל במוחנו (והמוכר לנו מהטבע – שמיים, מים) אל מול הכתום אשר מצית בנו אנרגיות, יצרו שליטה של הסרט בתחושות שלנו כצופים. סצנות אלימות נצבעו בגוונים כתומים ולאחריהם המסך שוב נצבע בגווני כחול כך שנוכל להתמודד עם האלימות על המסך. מכאן, לא נרגיש אותה סלידה מוכרת לנו כאנשים מתורבתים מאלימות ואונס. בסצנת המבוא ניתן לראות מסך כתום אשר מתחלף לכחול ושוב לכתום ושוב לכחול. כבר בדקה הראשונה קובריק "מרגיל" את עניינו למקצב הסרט. נסו לראות את הסרט על מסך גדול ולהבין את עוצמת מסכי הצבע. המעבר הקיצוני לסצנה הראשונה, המתרחשת בבר "המולוקו" חסרת צבע לחלוטין, והיא ללא קשר אחת מסצנות ההשראה הגדולות ביותר שנעשו במחצית השניה של המאה ה-20. הפונטים, החלב, המדים עשויים בגדים תחתונים לבנים והריהוט דמוי גופות נשים, הועתקו לאין סוף פרסומות, חנויות והפקות בעולם כולו.

מאת: רענן שטרן