ספר לי מאיזה רקע אתה מגיע. למדתי עיצוב גרפי בשנקר והתמחיתי באינטראקטיב. במהלך הלימודים וגם לאחריהם, עם תחילת דרכי המקצועית, הבנתי עד כמה חשוב לי שתהליך העיצוב יתנהל תוך כדי דיאלוג עם האנשים והצוות. במקביל, בשנים האחרונות העמקתי בתחום של רוחניות, ובעיקר קבלה. החיבור בין שני התחומים האלה, הוא זה שהביא אותי ליצור את הסדנא הזו

אז מה היא למעשה ויטרינה לאב? ויטרינה- לאב, כשמה כן היא – מעבדה מאחורי חלון ראווה. המשתתפים עוברים תהליך ייחודי של שיחה ויצירה שהולכת ונבנית בחלל הפנימי ונשקפת מבעד לזכוכית, ולעוברים והשבים מחוצה לה, יש מקום לבוא ולקחת חלק בתוך השינוי הזה.

הסדנא נולדה מתוך ההבנה שהישיבה הזו מול מחשב, היא חוויה שחסר בה משהו. השיחה, החיבור והשיתוף עם אנשים מתחומי יצירה שונים ונקודות המבט שלהם, העיסוק בכל מה שנמצא מחוץ לתחום הברור והמוגדר של מלאכת העיצוב, אלה דברים שחסרו לי בעבודה. הסדנא הזו, בראש ובראשונה, באה על מנת לעודד דו שיח פורה.

מי קהל היעד של הסדנא, ומה הערך המוסף שמקבלים המשתתפים? הסדנא מיועדת למעצבים ויוצרים חזותיים. אנשים שקמים בבוקר על מנת ליצור. כרגע הסדנא פונה יותר לאנשים שמתעסקים בתחום הוויזואלי: בין אם מדובר בעיצוב גרפי או עיצוב אופנה, עיצוב מוצר, אדריכלות, וידאו, צילום או אומנות. ויטרינה לאב פונה לאנשים שאופן ההבעה שלהם היא באמצעות מדיום שאתה יכול לחוות בצורה ויזואלית.

מבנה הסדנא דומה באופיו לפורמט של סטודיו – אתה מקבל משימה ועובד עליה, משתף את התוצאה עם כולם ומקבל פידבק. הביקורת עצמה כרגע פחות רלוונטית, כי אם הניסיון להבין מי עשה את היצירה ולא מה הוא עשה. שאלת המפתח היא מי אתה ומאיפה אתה בא אל תהליך היצירה, ולא האם התוצאה המוגמרת "טובה" או "לא טובה". זו בדיוק המחשבה שאני רוצה לנטרל בסדנא. עיקר הפוקוס הוא על התהליך הפנימי.

הסדנא נולדה מתוך צורך שאתה מזהה באנשים? כן, בהחלט! זה בא מהמקום של החוויה האישית שלי ומשיחות עם אנשים. חלק מהמעצבים הם סוג של "אמנים מתוסכלים", כי יש להם את כל היכולות להביע, יש להם את הנפש של האמן, פשוט הם בחרו מסלול שמכוון יותר לכיוון הפרקטי, לעשות את מה "שצריך" כביכול, לשרת איזושהי מטרה מאוד פרגמאטית. להבדיל מאמן שהיצירה שלו היא יותר מופשטת, יותר רגשית. הסדנא נותנת למעצבים את הפתח לחזור להיות כאלה.

אתה חושב שבעיצוב יש מקום לפרשנות אישית או לביטוי עצמי? אני חושב שאי אפשר להתעלם מזה, זה קיים שם. מעצבים שהגיעו למקום מאוד שלם, מאוד בשל, תוך ניסוח כתב יד מובחן וברור משל עצמם ואז לקוחות באים אליהם בגלל מה שהם עושים, בזכות הסגנון שלהם, צורת החשיבה הייחודית, ולא כדי שיתאימו את עצמם לטעם הלקוח. חלק מהאג'נדה של הסדנא הזאת זה לעורר במעצב שאלות מהותיות. 'מה אני רוצה להביע? מה אני רוצה לתרום לעולם? האם אני רוצה להביא לעולם משהו שירומם ויקדם אותו? האם אני לוקח בחשבון את ההשלכות שיש ליצירה שלי על הקהל הנחשף אליה?

אז בסדנא הזו אתה פונה יותר לפן המקצועי או לפן האנושי של האנשים? לשניהם. אם כי יש דגש על הפן האנושי והרוחני, ללא ספק. עם זאת, הפנייה היא למעצבים מפני שזה עולם המוכר לי. זו החוויה האישית שלי. אני חי עם מעצבים, למדתי במסגרת כזו, אני עובד עם מעצבים. זה העולם שלי, אני מבין ומכיר אותו וגם נהנה מזה. רוחניות יכולה להתבטא בהמון דרכים, גם רופא יכול להיות רוחני, וגם מאלף אריות יכול להיות רוחני – אבל אין לי הבנה בתחומים האלה. בעיצוב אני מבין. ובשבילי זה המקום שיש לי אפשרות להזריק לתוכו מודעות.

איך אתה יכול להבדיל בין עבודה עיצובית של בנאדם שפועל ממקום רוחני או של בנאדם שפועל ממקום של עשייה נטו, שאין מאחוריה מחשבה או מודעות? לא ניתן למדוד את זה במכשירים או חיישנים, אך ההבדל הוא בתוצאה מתמשכת. כעבור מס' שנות עבודה, כמה היוצר עדיין מתרגש מתהליך החיפוש והפיתוח. האם יש בו את התשוקה להתחדש, לחקור להתפתח. וגם מצד הצופים – אנחנו נמשכים ליצירות שיש בהן חדווה.

איזו כותרת אתה נותן לסדנא עצמה, ויותר מזה- לתהליך שעוברים במהלכה? שמה המקורי של הסדנא הוא "כלי היוצר", כשהרעיון בא ממקום של כלי, במובן של משהו שמכיל דברים. משהו שמכיל את כל ההשראה שלנו, ואת העושר שלנו, ואת כל מה שיש בנו. העניין הוא שככל שיכולת ההכלה שלנו גדלה, אנחנו יוצרים יותר; אנחנו מסוגלים להגיע למשהו גדול יותר, גבוה יותר. וכשאני אומר כלי, אני למעשה מדבר על התשוקה שלנו לעשייה. המטרה העיקרית של הסדנא הזו היא להביא שמחה ופשטות לתהליך היצירה שלנו. לזהות ולבנות את התכונות של המעצב האולטימטיבי.

מיהו מבחינתך מעצב אולטימטיבי? אם נתסכל על התמונה הגדולה של היקום, היוצר האולטימטיבי מפיח חיים בדברים. אם אנחנו רוצים להתקרב לשם, עלינו ללמוד את התכונות שלו. תכונות כמו נתינה, כמו יציאה מעצמך, חיות אינסופית, לחשוב על הזולת כל הזמן! אני חושב שאומן שחושב רק על טובתו האישית, בסופו של דבר מגביל את החשיבה שלו. לדעתי כדאי לכוון למקום שהוא אמיתי, למקום שהנשמה מדברת. לשמוע מי אתה באמת. ולהיות מי שאתה באמת אף פעם לא יכול להיות מזיק לאף אחד אחר. לא באמת. יכול להיות שזה יהיה לא נוח לאנשים מסוימים, כי אתה לא בתבנית שלהם, וזה דבר אחר. אבל אתה לא יכול להזיק לאף אחד. אתה לא תרצה להזיק לאף אחד! אתה פשוט תרצה להיות אתה, כי אתה רוצה להיות חי!

אתה יודע שלפעמים זה תהליך שאין לך שליטה עליו. עצם זה שאתה אומר "אני זה אני, ואין לי שום כוונה להזיק לאף אחד" עדיין לא אומר שזה לא קורה. נכון, אבל השאלה היא לאן אתה שואף. בתור מעצב או אמן, מהן השאלות שאתה שואל את עצמך בעודך עומד מול הקנבס הלבן והריק? לפני שאתה מתחיל משהו, מה הזרע שאתה זורע?

אז מה לדעתך השאלה האולטימטיבית שהמעצב האולטימטיבי צריך לשאול את עצמו? יתכן שיש שאלה אולטימטיבית, עוד לא גיליתי אותה. שאלת הבקרה האישית שלי – האם אני שמח במה שאני עושה עכשיו, עוד לפני שהגעתי לתוצאה?